פסק-דין בתיק ת"ק 10090-06-12

1.         בפני תביעה שעניינה הפרת הסכם שירותי שיווק  והשאלה העולה במסגרתה היא האם בתום תקופת ההתקשרות בין הצדדים, על הנתבעת להמשיך ולשלם עמלות בגין לקוחות שהופנו ע"י התובע, לצורך ניהול תיקי השקעות ע"י הנתבעת, טרם תום תקופת ההתקשרות.

2.         העובדות העיקריות הצריכות לעניינו, הן כדלקמן:

ביום 10.2.08 נחתם בין הצדדים הסכם למתן שירותי שיווק שעניינו הפניית לקוחות ע"י התובע לנתבעת לצורך ניהול תיקי השקעות, בתמורה לקבלת עמלות חודשיות הנגזרות מהיקף העסקאות (להלן: " ההסכם"). סעיף 9 להסכם קובע את הדברים הבאים:

"כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לסיים הסכם זה בהודעה בכתב 30 יום מראש. במקרה של סיום ההסכם כאמור יפסיק ישראל את הפניית הלקוחות והחברה תחדל לשלם לישראל תשלומים כלשהם."

ביום 9.11.09 נשלחה לתובע עפ"י ס' 9 הודעה על סיום ההסכם שתכנס לתוקף ב 9.12.09.

ביום 9.11.10 שלח התובע מכתב דרישה לתשלום עמלות להם זכאי בגין השירותים שהמשיכה הנתבעת להעניק ללקוחות שהופנו על ידו.

ביום 13.12.10 ענתה הנתבעת כי שילמה לתובע כל העמלות להן זכאי עד תום תקופת ההתקשרות ועפ"י ס' 9 להסכם לאחר הפסקת ההתקשרות התובע אינו זכאי לתשלומים כלשהם.  ביום 6.6.12 הגיש התובע את תביעתו לקבלת עמלות, היא התביעה שבפניי.

3.         התובע טען כי בהתאם להסכם היה זכאי לקבל עמלות חודשיות הנגזרות מעמלות הנתבעת בגין שירותיה בתיקי הלקוחות שהופנו על ידו לנתבעת. התובע טען כי לאחר הפסקת ההתקשרות החד צדדית הפסיקה הנתבעת לשלם לו עמלות להן זכאי בגין השירותים שהמשיכה הנתבעת להעניק ללקוחות שהופנו על ידו לנתבעת. התובע טען כי אין בסיום ההתקשרות כדי לשלול זכאותו לקבלת עמלות בקשר עם שירותים שהחלו בתקופת ההתקשרות עם הנתבעת. התובע טען כי זכאותו לעמלות נגזרת מעצם ההתקשרות של הלקוח עם הנתבעת, כאשר לאחר מכן אין התובע צריך לבצע דבר בקשר עם אותו לקוח, באופן שאין קשר בין המשך ההתקשרות עם הנתבעת לבין זכאות התובע להמשיך ולקבל עמלות עבור ההתקשרויות. בפרט, כאשר היוזמה לסיום ההתקשרות הגיעה מהנתבעת ולא יתכן שזכאות התובע לקבלת עמלות שכבר השתכללה, תישלל בהחלטה חד צדדית של הנתבעת לסיום ההתקשרות. התובע טען כי אי תשלום העמלות מהווה הפרה של ההסכם שנחתם בין הצדדים וביקש לחייב הנתבעת בתשלום עמלות מלקוחותיו.

4.         מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את כל הסכומים להם זכאי עפ"י ההסכם בתקופת ההתקשרות קרי מיום 10.2.08 ועד ל 9.12.09. התובעת טענה כי לתובע נמסרה הודעה על הפסקת התקשרות וכי בהתאם לסעיף 9 שלשונו ברורה, במקרה של סיום ההסכם יפסיק התובע את הפניית הלקוחות והנתבעת תחדל לשלם לתובע תשלומים כלשהם, וזאת כאמור לאחר תום תקופת הסתגלות בת 30 יום, בה הודעת הביטול טרם נכנסה לתוקף והתובע המשיך לקבל הפרשי עמלות. הנתבעת טענה כי לשון ההסכם ברורה ומבטאת את אומד דעת הצדדים במפורש, כך שאין מקום לפרשנות אחרת. הנתבעת טענה כי עפ"י ההלכה והתיקון לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, נקבעה עליונות הטקסט על כל אמצעי פרשני אחר ורק מקום בו לא ניתן להבין מלשון הטקסט את כוונת הצדדים יפנה הפרשן לבחון את אומד דעת הצדדים. הנתבעת טוענת עוד כי קבלת פרשנות הנתבע להסכם, לפיה הוא זכאי בגין פעולת שיווק חד פעמית לקבל עמלות מהלקוחות אותם הפנה לנתבעת לנצח נצחים, מביאה לתוצאה אבסורדית, חסרת כל היגיון כלכלי, הנוגדת כל פרקטיקה עסקית נהוגה. פרשנות זו נוגדת לטענת הנתבעת את תקנת הציבור ונגועה בחוסר תום לב. הנתבעת טענה כי היה באפשרות התובע במועד ההתקשרות שלא להסכים לקבל את תנאיו הברורים של ההסכם. הנתבעת טענה כי קיים שיהוי רב בפניית התובע לנתבעת. הנתבעת טוענת עוד כי התובע חופשי לפנות ללקוחות שהפנה ולשווק להם הצעות אחרות שיאפשרו לו להמשיך ולגבות מהם עמלות וכך כנראה עשה התובע שכן רוב הלקוחות שהופנו ע"י התובע בחרו לעזוב ולחדול לקבל שירותים מהנתבעת. הנתבעת טוענת כי גובה הנזק מוכחש על ידה וכי על התובע מוטל הנטל להוכיח את גובה העמלות שנגבו בעבור לקוחותיו.

5.         דיון -

אין חולק כי ביום 10.2.08 נחתם בין הצדדים חוזה ההתקשרות לפיו בתמורה להפניית לקוחות לנתבעת יקבל התובע עמלות חודשיות הנגזרות מהיקף העסקות שביצעו הלקוחות.

סעיף 9 להסכם, שעניינו הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, קובע את הדברים הבאים:

" כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לסיים הסכם זה בהודעה בכתב 30 יום מראש. במקרה של סיום ההסכם כאמור יפסיק ישראל את הפניית הלקוחות והחברה תחדל לשלם לישראל תשלומים כלשהם ." (הדגשה שלי - א.ה.).

התובע טוען כי משמעות הסעיף היא כי ממועד סיום ההתקשרות מפסיק התובע להפנות לקוחות חדשים ולקבל כסף בגינם אך אין בסעיף זה כדי לפגוע בזכאות התובע שהשתכללה כבר לקבלת עמלות מלקוחות שהופנו על ידו בטרם תום ההתקשרות ואשר בגינם אמור לקבל עמלה עד שיסיימו הם את התקשרותם עם הנתבעת.

מנגד טוענת הנתבעת כי לשון הסעיף ברורה ועל כן אין צורך לפרשה ועל פיה נקבע כי הנתבעת תחדל לשלם "תשלומים כלשהם". קרי, גם עמלות בגין לקוחות שהופנו טרם הפסקת התקשרות. בנוסף, הנתבעת טוענת כי קבלת פרשנות התובע לפיה זכאי לעמלות עד עולם איננה הגיונית.

סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים) קבע:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות".

בתיקון מס' 2 תשע"א - 2011 תוקן סעיף 25 (א) לחוק החוזים, כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".